סיורים באיי זנזיבר
אם אתם מחפשים חופשת חוף נהדרת, להירגע ולהתפנק אחרי ספארי ביבשת טנזניה, זנזיבר עשוי להיות האי האידיאלי עבורכם.
זנזיבר היא חלק אוטונומי למחצה של טנזניה במזרח אפריקה. היא מורכבת מארכיפלג זנזיבר באוקיינוס ההודי, 25-50 קילומטרים מחופי היבשת, ומורכבת מאיים קטנים רבים ושני איים גדולים: אונגוג’ה (האי הראשי, המכונה באופן לא רשמי זנזיבר) ופמבה. בירתה היא העיר זנזיבר, הממוקמת באי אונגוג’ה. מרכזה ההיסטורי הוא סטון טאון, שהוא אתר מורשת עולמית.
התעשיות העיקריות של זנזיבר הן תבלינים, רפיה ותיירות. בפרט, האיים מייצרים ציפורן, אגוז מוסקט, קינמון ופלפל שחור. מסיבה זו, האיים, יחד עם האי מאפיה בטנזניה, נקראים לעיתים איי התבלינים (מונח המקושר גם לאיי מאלוקו באינדונזיה). זנזיבר היא ביתם של קוף הקולובוס האדום הזנזיברי האנדמי, סרוואלין ג’נט הזנזיברי ונמר הזנזיברי (יכול להיות שנכחד).
היסטוריה
זנזיבר פיתתה סוחרים, הרפתקנים, שודדים וחוקרים לחופיה במשך מאות שנים. האשורים, השומרים, המצרים, הפיניקים, ההודים, הסינים, הפרסים, הפורטוגזים, הערבים העומניים, ההולנדים והאנגלים, כולם היו כאן בזמן כזה או אחר. חלקם, ובמיוחד הפרסים השיראזים והערבים העומניים, נשארו להתיישב ולשלוט. עם השפעה זו, זנזיבר הפכה לאיסלאמית ברובה (97%) – 3% הנותרים מורכבים מנוצרים, הינדים וסיקים. המבקרים הראשונים בזנזיבר היו סוחרים ערבים שאומרים שהגיעו במאה ה-8. המבנה הקדום ביותר שנותר בזנזיבר הוא המסגד בקיזימקאזי, המתוארך לשנת 1107, והוא אטרקציה תיירותית של ימינו.
במשך מאות שנים הפליגו הערבים עם רוחות המונסון מעומאן כדי לסחור בעיקר בשנהב, עבדים ותבלינים. שני האיים העיקריים, אונגוג’ה (הידוע בדרך כלל כאי זנזיבר) ופמבה, סיפקו בסיס אידיאלי לערביי עומאן, בהיותם קטנים יחסית, ולכן קלים למדי להגנה. ואכן, בשנת 1832, הסולטן סעיד סעיד, משושלת הבוסאידים שקמה בעומאן, העביר את הסולטנות שלו ממוסקט לזנזיבר, מה שאולי הקל על ההגנה, שם שלטו הוא וצאצאיו במשך למעלה מ-130 שנה. רוב העושר היה בידי הקהילה הערבית, שהיו בעלי הקרקעות העיקריים באותה תקופה.
זנזיבר סטון טאון
נישואי תערובת נרחבים בין שיראזים לאפריקאים הולידו קהילה חופית בעלת מאפיינים ייחודיים, ושפה שמקורה בחלקה בערבית, אשר נודעה כסוואהילית. השם סוואהיל מגיע מהמילה הערבית סוואהיל, שפירושה “חוף”. צאצאי זנזיבר מקבוצה זו לא היו מעורבים במידה רבה בסחר הרווחי של עבדים, תבלינים ושנהב. במקום זאת, הם עסקו בעיקר בחקלאות ובדיג. השיראזים שלא נישאו תערובת שמרו על זהותם כקבוצה נפרדת. סוחרים הודים הגיעו בקשר לסחר התבלינים והשנהב, והתיישבו במהרה כחנוונים, סוחרים, אומנים מיומנים ואנשי מקצוע. הבריטים היו מעורבים בפעילות מיסיונרית ומסחר במזרח אפריקה, וניסו לדכא את סחר העבדים שבמרכזו בזנזיבר.
סחורות מבריטניה עגנו כאן לפני שעברו לחלקים אחרים של אפריקה. האי, שכבר אינו משגשג במיוחד מבחינה כלכלית, מציע שפע של מונומנטים היסטוריים לבקר בהם, המנציחים את ההשפעות האפריקאיות, הבריטיות ובמיוחד הערביות – ארמונות הסולטן, קתדרלות, מסגדים, מבצרים ובתים קולוניאליים ישנים. “סיורי תבלינים” הם הדרך האידיאלית לראות את האתרים ההיסטוריים של האי ואת מטעי התבלינים. ישנו גם מקלט לצוויקר הזנזיברי הנדיר ולקוף הקולובוס האדום ביער ג’וזאני המוגן, במרחק של עשרים וחמישה קילומטרים בלבד מהעיירה.
שפה
השפה העיקרית היא קיסווהילי. גם אם תשתמשו רק בכמה מילים בזמן שאתם בזנזיבר, תכירו הרבה חברים. אנגלית מדוברת באופן נרחב ורבים דוברים גם ערבית. שפות אירופאיות אחרות כמו צרפתית ואיטלקית ידועות לחלק מהאנשים המקומיים, במיוחד באזורי התיירות.
אוכלוסי
אוכלוסיית זנזיבר הכוללת, כולל פמבה, מונה כ-1,000,000 תושבים.
דת
כ-95% מהאוכלוסייה המקומית היא מוסלמית. השאר הם הינדים או נוצרים וחלקם בעלי אמונות מסורתיות. בנוסף למסגדים רבים, סטון טאון מארחת קתדרלה אנגליקנית וקתדרלה קתולית ומקדש הינדי.
הפרש זמן
3 שעות לפני שעון גריניץ’.
חשמל
מערכת החשמל היא 220-240 וולט AC, תקעים של 13 אמפר בדרך כלל בעלי פינים מרובעים.
היבטים תרבותיים
אוכלוסיית זנזיבר היא ברובה מוסלמית עם תרבות סוואהילית עשירה. בשל מסורות דתיות ותרבותיות, קוד הלבוש חשוב, וגברים ונשים צריכים להתלבש כראוי כאשר הם רחוקים מהחוף, כלומר לכסות את הכתפיים והרגליים גם מתחת לברכיים. בגדי חוף בחוף הים בסדר, אם כי רחצה בעירום או חשופת חזה אינה נסבלת.
סיור בשוק זנזיבר
בכפרים או בסטון טאון, לבישת בגדי חוף עלולה לפגוע (ואכן פוגעת). נסו ללבוש בגדים רחבים ולא שקופים בציבור.
זנזיברים הם בדרך כלל חמים מאוד, פתוחים ומסבירי פנים, וכבודכם לקבלת רשות לפני צילום או צילום של אנשים מקומיים מוערך. אל תצלמו באתרים ממשלתיים רגישים, כולל בית המדינה, נמל ימי, שדה תעופה או אתרים צבאיים. אם אינכם בטוחים, תמיד עדיף לשאול.
צריכה פומבית של אלכוהול אסורה, למעט בבתי מלון ובאזורי תיירות, ברים וכמה מסעדות, שם אין בכך בעיה.
גילויי חיבה פומביים כמו נשיקות אינם מקובלים ונחשבים בדרך כלל לפוגעים, אלא אם כן הם בדלתיים סגורות.
יש לכבד את המנהגים המקומיים. מסגדים הם מקומות קדושים ובדרך כלל אין כניסה ללא-מוסלמים, אלא אם כן הם מלווים באדם דתי שיכול להראות לכם את המקומות, למעט בזמני התפילה הקהילתית, שהם חמש פעמים ביום.
כשאתם מציעים או מקבלים דברים, נסו לזכור להציע ולקבל ביד ימין. זוהי היד שיש להשתמש בה גם לאכילה.
אקלים
זנזיבר חווה מזג אוויר אידיאלי לחופשה במשך רוב ימות השנה, למעט אפריל ומאי, אשר חשופים לעונה לגשמים ארוכים. גשמים קצרים יכולים להתרחש בנובמבר אך מאופיינים בממטרים קצרים, שאינם נמשכים זמן רב.
חום הקיץ נרגע עונתית לעתים קרובות על ידי תנאים סוערים, וכתוצאה מכך משבי ים נעימים, במיוחד בחוף הצפוני והמזרחי. האיים, הסמוכים לקו המשווה, חמים כל השנה, אך שיא הקיץ והחורף מגיעים באופן רשמי לדצמבר וביוני בהתאמה. זנזיבר התברכה בממוצע של 7-8 שעות שמש מדי יום.
עונות
קיץ – נובמבר עד מאי חם, לחות מסוימת עם גשמים מסוימים בנובמבר, מאי ויוני.
חורף – יוני עד אוקטובר חם עם גשמים ביוני, לחלופין שמשי.
הטוב ביותר – דצמבר עד מרץ ויולי עד אוקטובר
ענייני כסף
יחידת המטבע המקומית היא שילינג טנזני (TSh). דולרים אמריקאים במזומן או בצ’קים של נוסעים מקובלים במקומות רבים ברחבי העיר. כרטיסי אשראי עדיין כמעט ולא מוכרים בזנזיבר, ואם תצליחו למצוא מקום להשתמש בהם, בדרך כלל תחויב בתשלום נוסף של לפחות 10%. משא ומתן על מחירים נפוץ בשווקים של זנזיבר. מחירי מלונות, מסעדות וסוכני טיולים בדרך כלל אינם ניתנים למשא ומתן.
קניות
מגוון של עבודות יד מקומיות ניתן למצוא בחנויות ובבזארים של סטונטאון. קניית סחורות כאלה מועילה לקהילה המקומית, ולכן אנו ממליצים לכם לחפש אחר מוצרים כאלה.
דרכונים וויזות
כל המבקרים חייבים להיות בעלי דרכון ויזה בתוקף כדי להיכנס לטנזניה. דמי הוויזה משתנים בהתאם למדינת המוצא. ניתן לקבל ויזות מנציגים דיפלומטיים של טנזניה בחו”ל.
תעודת חיסון
מבקרים הנוסעים לטנזניה אינם זקוקים עוד לתעודת חיסון בינלאומית בתוקף נגד קדחת צהובה וכולרה!
מומלץ ליטול תרופות נגד מלריה בעת טיול בתוך מזרח אפריקה. מומלץ ליטול טבליות נגד מלריה מספר ימים לפני ההגעה, במהלך שהותכם ולמשך תקופה קצרה לאחר החזרה הביתה.
